האמזונס

הדרך לאמזונס עוד יותר ארוכה אפילו. התחלנו בנסיעה של 6 שעות מפארצ'י לסאו פאולו. הגענו בחושך ויצאנו מיד אחרי ארוחת הבוקר לשדה התעופה. טסים שלוש וחצי שעות למנאוס, בטוחים שהגענו ומסתבר שבכלל לא. האיש הנחמד עם הבחור הצעיר שאוספים אותנו בשדה מסבירים שמחכות לנו עוד 3 שעות נסיעה  - מכונית סירה ושוב מכונית וסירה. כך יצא שהדרך לקחה יומיים. ארוך בכל קנה מידה אבל חוויתי בהחלט. החוויות התחילו כשהגענו לסוג של נמל ממנו מפליגות מעבורות וסירות. מחכים קצת בסככה ואז יורדים לסירה - טקסי שלנו, זאת הלבנה הקטנה. המבנה רב הקומות מאחור הוא מעבורת גדולה

      

עולים ל"טקסי" ושטים לצד השני של הנהר

                         

בטוחים שאנחנו על האמזונס, אבל מתברר שלא בדיוק. אי שם באמצע הדרך הסירה מאיטה ומדריכנו החביב, פיאטרו, מראה לנו פלא טבע. אנחנו שטים על הנהר השחור הזורם מוונצואלה כ- 1500 ק"מ עד כאן ובמקביל לו רואים את הנהר החום (צבע קפה עם חלב) שמגיע מפרו גם מרחק של כ- 1600 ק"מ. ממש רואים את הקו

הם זורמים במקביל, בלי להתערבב, בגלל הפרשי טמפרטורות ומינרלים למיניהם, כעשרה ק"מ ורק כאן בסביבה הם מתלכדים לאמזונס. ככה נראה הנהר השחור עוד כשעזבנו את הנמל

   

ככה נראה החום, קפה

ובסוף הם מתערבבים 

                                                      יורדים מהסירה בכפר קאררו, שם מחכה לנו בחור גברתן שבהינף יד מעיף מזוודה אחת על הראש, השניה ביד והכל נכנס למכוניתו בקלילות. יותר מאוחר הכרנו אותו - קלאוסיוס, המנהל את הלודג' ביד רמה. עכשיו נוסעים, תחילה על כביש וכשהוא נגמר עוברים לדרך עפר בוצית שמצבה תלוי בכמויות  הגשם שירדו אתמול. בדרך, תוך כדי שאומרים שלום לכל השכנים גם מסדרים את כל מה שצריך - שכן אחד מוכר דגים, השניה את הפירות המיוחדים ובסוף גם עוברים בסופר

       

בסוף דרך העפר יש עוד מעגן קטנטן 
                 
עכשיו משאירים את האוטו ועולים לסירה של הלודג' שלנו. פחות מחצי שעה  על נהר הממבו

אפילו יש סימני חיים על הדרך

 והגענו... לא מאמינים לעצמנו. אם יש דבר כזה סוף העולם, זה כאן בלי שום ספק. מה שלמדנו יותר מאוחר שזהו בכלל בית צף. גזעי עץ באלזה מקומי, שמחזיק שנים במים, הם הבסיס. עליהם מונח כל המבנה ורק שעוברת סירה שעושה גלים גבוהים מהרגיל, מרגישים משהו זז. היתרון העיקרי של הבית הצף שהוא תמיד בגובה המים. כאן, שבעונה הרטובה המים עולים יותר מעשרה מטר, יש לזה חשיבות רבה

             

יש את המעגן הפרטי, כי הכל מתנהל כאן רק בסירות

                   

יש את החדר הנעים והנוח, חף מכל קישוט מיותר, עם המרפסת לנהר שמחר נשב בה ונראה את הדולפינים שוחים לידנו

                

ויש את חדר האוכל שבו יוגש לנו מיטב האוכל הברזילאי המקומי ברוחב לב עם הרבה חום משפחתי 

                                                      

אבל מה שצריך כרגע זה קצת מנוחה, לנשום את השלווה שיש פה בשפע

הערב יורד עם שקיעה יפה ואנחנו נופלים למיטה עוד לפני התרנגולות

                    

קמים לארוחת בוקר מצויינת, בה את רוב הדברים שעל הצלחת  לא טעמנו מימינו. בננות, אחת מבושלת ואחת מטוגנת, לחמנית גבינה ורולדת מניוקה (טפיוקה אצלנו) תפ"א מתוק מסוג לא מוכר ושלל פירות. קשה להאמין כמה אוכל פשוט יכול להיות נפלא 
 
אחרי עוד קפה טוב יוצאים לסיור הראשון - טיול רגלי בג'ונגל. סיור פרטי - אנחנו, המדריך והנער החייכן שכנראה לומד את המקצוע
                                   
באיזשהי נקודה, שנראת לי אמצע של כלום, פיאטרו מחנה את הסירה ומזמין אותנו לרדת. בחייך... אני חושבת לעצמי ומצייתת. וכן, מתחילים ללכת בטור, המדריך ראשון שוקל צעדיו, אנחנו אחריו והילד שומר מאחור. הכל מתנהל בשקט ובזהירות. הולכים ממש לאט. פיאטרו בודק היטב איפה הוא  מניח את הרגל, ועוצר הרבה, בעיקר כדי להקשיב וגם כדי להסביר ולהראות. יש לו מצ'טה גדולה איתה הוא עושה הכל - מפלס את הדרך, מוריד קליפות עצים כדי להראות מה הכל אפשר לעשות עם כל עץ (למרפא, לבניה, לשתיה ועוד), מפצח אגוזים ומה לא
       
רואים פטריות קטנטנות 
                         

וצפרדע עוד יותר קטנה. מי שמצליח לראות אותה נחשב מומחה ג'ונגל. גם שרכים יפים היו בשפע

              

קינים של ציקדות. שנתיים הן בתוך הקן יוצאות ותוך כמה ימים מתפוצצות מהצעקות של עצמן וכמובן עצים בכל גודל וצורה שאפשר לדמיין

                          

התרשמנו מאד מעץ אגוז הברזיל, שהאגוז נראה כמו קוקוס רגיל ורק אחרי שמורידים לו את הראש אפשר לשפוך את האגוזים שאנחנו מכירים, לקלף ולאכול. הכי טעים טרי

                      

למדנו איך להכין גג לבית מלולב הדקל וגם למדנו שאם חותכים רק את הלולב המרכזי, העץ לא ניזוק ויגדל חדש תוך זמן קצר. אחר כך קבלנו זר, שנקלע במהירות מפתיעה, מעלה צעיר אחד

 

פיאטרו סיפר לנו שיש המון חיות בג'ונגל הזה. החל מיגואר ופומה, קופים מכל מני סוגים, הרבה מינים של עופות וציפורים וכלה בנחשים וזוחלים למיניהם ובעיקר האנקונדה אבל ממנה לא צריך לפחד, היא חיה במים. בכלל, נחשים לא עושים כלום אם לא דורכים עליהם, בגלל זה הלכנו כזה לאט. לצערנו, או אולי לשמחתנו, חזרנו לסירה בלי לראות אף אחד מאלה. בדרך חזרה, פיאטרו עושה סיבוב חד על המקום ונכנס עם הסירה לג'ונגל. קיימן הוא אומר ואנחנו עוד לא מבינים מה קורה. לאט לאט הוא יורד מהסירה, מושיט יד ותופס תנין קטן

                        

רוצים להחזיק? הוא שואל. בהתחלה מעיזים רק לגעת בזנב

                                         

ואחרי שתי דקות כולם עושים עליו סיבוב. חביב התנינון הזה. ערן אמר שמזל שאמא שלו לא באה לחפש אותו. האמת שהוא כבר בוגר, עם שיניים ממש חדות אבל כשיזדקן יגיע עד 3 מטר. זה מהסוג הבהיר ויש לו מקבילים, קיימנים שחורים 

       

היה ממש כיף הטיול בג'ונגל. עוד מקום שלא היה בשום חלום או קצה של תוכנית כלשהי

                       

אחרי הצהרים יוצאים לעוד סיבוב על הנהר. מה שמרשים בעיקר זה הרשת. בשבילנו נהר האמזונס, באמת זאת רשת מסועפת של יובלים ואגמים - רשת כבישים עצומה שמשתנה מאד מהעונה הרטובה, כשהמים עולים והצמחיה משתוללת לעונה היבשה שחלק גדול מתייבש והופך לדרכי עפר והצמחיה נשארת יבשה, תלויה על העצים. אנחנו כמובן לא מבינים איך יודעים לאן נוסעים וכל פעם שלוקחים רברס, צוחקים ואומרים אוי, שוב טעינו במחלף. ממש נחמד כשהסירה מפלסת דרך בתוך הצמחיה - רק שלא נדרוך על אנקונדה

                                 

רואים לא מעט ציפורים ועופות גדולים. סוג של נשרים, סוגים שונים של אנפות, קורמורנים, ברווזים והמון קטנות למיניהן. קשה מאד לצלם כי לרוב הן על קצה ענף רחוק, עפות שהסירה מתקרבת או סתם מוסוות היטב. זאת למשל אנפה גדולה שברחה מהסירה ולידה עוף דורס רחוק

  

השיטוט על הנהר מביא אותנו לעצים גדולים (לא מונגרובים) שגדלים בתוך המים

 

עצירה לטובת העץ הכי גדול באזור, בן כמה מאות שנים וחוזרים

                         

אחרי ארוחת ערב יוצאים לעוד סיבוב, אולי נצליח לצוד עם הפנס עוד קיימנים. אלה לא היו אבל אני אימצתי לי נכדה, הבת של מנהלי הלודג' שרצתה לצאת לטיול לילה

                                              

מחושך לחושך - משכימים לטיול זריחה. יוצאים עם אור ראשון, חמש וחצי בבוקר

הנהר מתחיל להאיר ואין סוף ליופי

                   

                          

עוצרים בפינה של איזה אגם, שומעים את הציפורים והקופים מתעוררים והאור המתרחב

                                              

בשש עולה השמש וישר מתחילה לשרוף

     

עוד כמה דקות לטובת השקט וממהרים לארוחת הבוקר המפנקת

הסיור השני להיום הוא בחווה מקומית, ללמדנו איך נראים החיים האמיתיים באמזונס, או לפחות איך נראו לפני הגעת החשמל. מגיעים עם הסירה למשטח עץ עליו יושבת בעלת הבית, לא צעירה ועושה את הכביסה בנהר. מהמשטח עולות מדרגות עץ לבית הנמצא בראש הגבעה. יש שבונים את ביתם בגובה, גם מחשש המים העולים. צריך לשים לב לגג שעשוי בדיוק כמו שלמדנו בטיול בג'ונגל. גם הקירות מאותו הלולב רק בקליעה אחרת

        

מתחילים עם הסיור החקלאי. לכל בית צריך שיהיה מטע של קאסבה - סוג של שורש ממנו מייצרים את כל סוגי קמח המניוקה/טפיוקה. כמה נחמד שלידו יש גם פרחים נחמדים

       

 ליד שדה הקאסבה יש את תחנת הקמח שלו, עם בעלת הבית שהתייפתה לכבודנו 

 מקלפים, גורסים וטוחנים בכלים מאד פשוטים

והחלק הכי חשוב וקשה של העבודה הוא היבוש/קליה. על המחבת הגדול הזה, כשהאש בוערת מתחת מניחים את העיסה הרטובה וצריך לחמם , תוך כדי בחישה, שעה וחצי. פיאטרו מספר שהוא עשה את זה עם אביו כילד וכנער. חם מאד (מוסיפים אש על הטמפרטורות הגבוהות הרגילות כאן) ואסור לעצור עד שנגמר כל היבול. כך עובדים בסרט נע, מתחלפים כל 20 דק' ומסיימים בחושך

                           

אחרי שהבנו את הבסיס של כל בית באמזונס אפשר להתפנות לפירות הטובים, הגדלים כאן בלי שצריך לשתול או להשקיע משהו בגידולם. יש מנגו משני סוגים רגיל וקטן - המנגינו, יש גויאבות, לימונים, פפאיה ועוד. נתנו כבוד רק לאלה שלא הכרנו. פרי גדול שמתוכנו עושים בעיקר מיץ, ששתינו בארוחת הבוקר, לא כזה טעים 

           

ופרי נהדר, דומה לאנונה, שהוא בעצם תרמיל ארוך שפותחים ואוכלים את תוכנו הלבן שעוטף את הגרעינים השחורים

                                      

כמובן שיש גם קנה סוכר שפיאטרו מקלף לנו בשניות עם המצ'טה שהוא לא זז בלעדיה

    

בסוף נכנסים גם לראות את הבית שהוא בעצם רק מסגרת - קירות גג ורצפה. אין צורך בחלונות או דלתות. תחילה המטבח

אחריו חדרי השינה (המיטה היא ערסל) ובסוף חדר האורחים. כמה פשוט

       

בבית הזה גר זוג מבוגר, הילדים גדלו ועזבו את הבית והם מחזיקים את המשק בלי חשמל, ויש עוד זמן וכוח להשקיע בקצת פרחים מסביב. שיבורכו עד 120

                        

אחרי הצהרים היינו צריכים לצאת לדייג פירנאות. הכל היה מוכן ואז התחיל גשם, מבול ממש

הגשם מילא, אבל סערת הברקים לא באה טוב עם שייט על הנהר אז מחכים קצת ומסתפקים בדייג מהמרפסת. לא צחוק, כמעט בכל זריקה מוציאים דג אבל קטנים, אז מחזירים למים. היה ממש נחמד

                       

עוד תמונה עם המשפחה המארחת ונפרדים

ובבוקר מתחילים את הדרך חזרה. כמה יפה וחלק הנהר

שוב סירה, מכונית ועוד סירה ומכונית, מטוס ואנחנו בריו. כבר נגמר הסוס, אין מרץ לעוד הרפתקאות  ומסתפקים בארוחה שהיא מן המשובחות שפגשנו לטובת מסיבת הסיום. תכירו את מסעדת מאריוס, בקצה החוף של קופה-קבאנה. עם תפאורה מעוצבת להפליא ברוח שודדי הים, אוכל שממש תפור עלינו עם פירות ים טריים ועל הגריל ואווירה נהדרת

             

אפשר להרים כוסית לכבוד המסע המוצלח, המאתגר ומרתק שהיה ולכבוד אלה שעוד יבואו. אמן כן יהי רצון