דרום אמריקה שלנו 2018-19

ארוכה הדרך לאיליה גרנדה – האי השלישי בגודלו בברזיל. אין עליו כבישים ואין מכוניות, רק ג'ונגל וחופים עוזבים את ריו, שלוש שעות בכביש ועוברים מההסעה לסירה שתקח אותנו לאי. מכל כיוון שמסתכלים בברזיל הכל ירוק, עם מסגרת כחולה של ים ובתים שמקשטים את הגבעות -     סתם ויפה.                         מתקרבים לאי, לכפר המרכזי, אבאראו . יש כמה מזחים ואומרים לנו איפה לרדת לפי הקרבה למלון. קרבה אמרתי??? 300 מטר לסחוב את שתי המזוודות הענקיות, שמלאות ציוד לאנטרטיקה. טעות גדולה שלא השארנו לפחות אחת   בכניסה למלונצ'יק מחכה לנו צעירה נחמדת, עוזרת קצת בסבלות ומראה לנו את החדר - איזה נוף מהמרפסת                        ואיזה נוף מהכניסה - ישר אנחנו יחפים לאורך החוף                                  הכיף רק מתחיל                                                                                                               אחרי טבילה ראשונה לצינון הגוף מחפשים את המסעדה הכי נחשבת לפי המלצת המלון. על הדרך מרוויחים טיול ברחובות הכפר שכולו כבר תעשיית תיירות אבל נחמד           כש

ריו בשבילנו זאת חידה - חוששים כי הבהילו עם שוד ותקיפות, וסקרנים כי יש הרבה מה לעשות ולראות. מעט לספר שלגבי ברזיל בכלל, לא הכנו ולא למדנו שום דבר. בתוכנית המקורית ריו נבחרה רק כיעד לחזור ממנו לארץ אחרי האיגווסו. מאחר ונותרו לנו כמעט שלושה שבועות עד החזרה, נתנו לחברה "ברזילאו" לארגן לנו את הטיול בברזיל והם עשו זאת יפה מאד לריו מתוכננים  שני סיורים. ראשון, הסיור להכרת העיר. יוסקה המדריך, צעיר ישראלי שמחלק את חייו בין ריו לפתח תקוה, אוסף אותנו מהמלון ויחד עם עוד 20 צעירים ישראלים, יוצאים ללמוד את העיר, בעברית צעירה וקולחת. מתחילים, איך לא, עם החיבוק של ישו. בדרך לומדים שברזיל התגלתה לעולם המערבי ע"י הפורטוגלים, לכן מדברים כאן פורטוגזית בשונה מהספרדית של כל דרום אמריקה. עוד לומדים שהפורטוגלים הבינו מהר מאד שבברזיל כל דבר ששמים באדמה צומח בלי להתאמץ. הם בחרו לגדל קנה סוכר והפכו את ברזיל למחסן הסוכר העולמי. עם ההסברים אנחנו כבר ממש קרובים  לפסל, אליו מטפסים בשלושה שלבים, נסיעה בוואן שרות, מדרגות נעות ובסוף עליה ברגל וסיבוב על המרפסות.  לפני שמתקרבים לפסל עוצרים ליד גזע עץ ענ