דרום אמריקה שלנו 2018-19

עוזבים את מנדוסה היפה והכיפית עם הפנים מזרחה, חוזרים לצ'ילה. למעשה הכיוון עכשיו דרומה והתלבטנו לא מעט מאיזה צד של הגבול יהיה יותר מעניין לעשות את הדרך דרומה והצד הצ'יליאני נראה יותר מבטיח איך שמפנים את האף מזרחה רואים את האנדים המושלגים. כבר כמה ימים הם מציצים אלינו מפה ומשם והיום הם מתקרבים. ביחד עם העננים המשחירים אנחנו ממש בתוך גלויה   עד שנגיע אליהם צריך לעבור לפחות שני רכסי הרים יותר נמוכים. הכביש נוסע בתוך הואדי, עולה ויורד אבל בכללי אנחנו כבר מעל 2000 מ' ולצידנו מתנשאים צוקים מאימים      גם מנהרות צריך לעבור. מפחידות המנהרות בארגנטינה, חושך מצרים והמשאיות הענקיות באות מולך. כאמור, נוסעים בואדי ובשלב מסויים גם רואים את הנהר, רובו זורם בצבע חום ממש - נהר בוץ אבל כשמתכנס לאגם הוא נעשה כחול ומאד יפה                                              עוד רכס הרים, שונה בטקסטורה שלו כבר ב-2500 מ' ומתחילים לראות את מוטות סימון הגובה לשלג     והפסגות איכשהו מיישרות גובה איתנו                                                                    

מחוז קוז'ו, לפי לונלי, הוא מחוז היין של ארגנטינה הכולל את  שלושת הערים - סאן חואן, סאן לואיס ומנדוסה, הגדולה  מבינהן. ראשונה הגענו לסאן חואן הצפונית. עיר גדולה עם כיכר מרכזית יפה                 תמיד אפשר למצוא בכניסה לכיכר את הדמות הכי חשובה לעיר (מייסד או גנרל) וקצת מצחיק לראות שבד"כ אפשר למצוא על ראשו מישהי שממש מזלזלת   צועדים ברחובות, יפה סאן חואן. מתחילים במרכז המידע לתיירים שגם כאן, למרות גודל העיר ולמרות שמאד מסבירים פנים לתיירים, אין דוברי אנגלית ואנחנו שוברים את השינים ויוצאים עם מפה מלאה מוזיאונים. מציצים לזה הנמצא ממול - לכבודו של סרמיינטו. ככל שהבנו מורה ואיש רוח. דודי עשה לו כבוד   עם המפה של היקבים ובתי הבד המייצרים שמן זית יוצאים לטייל באזור. מפני שעוד מוקדם ויהיה קשה לשתות יין מתחילים עם בית הבד הכי ותיק שראינו. אפילו הדרך אליו מאד ירוקה ויפה                          איש נחמד מקבל את פנינו ולמרות שאנחנו כמו תמיד, האורחים היחידים, הוא לא  מתעצל ועושה לנו סיור מלא שמתחיל בכניסה היפה, המעוצבת בסגנון ארגנטינאי אצילי