מחוז קוז'ו - סאן חואן + מנדוסה San Juan y Mendosa
מחוז קוז'ו, לפי לונלי, הוא מחוז היין של ארגנטינה הכולל את שלושת הערים - סאן חואן, סאן לואיס ומנדוסה, הגדולה מבינהן. ראשונה הגענו לסאן חואן הצפונית. עיר גדולה עם כיכר מרכזית יפה
תמיד אפשר למצוא בכניסה לכיכר את הדמות הכי חשובה לעיר (מייסד או גנרל) וקצת מצחיק לראות שבד"כ אפשר למצוא על ראשו מישהי שממש מזלזלת
צועדים ברחובות, יפה סאן חואן. מתחילים במרכז המידע לתיירים שגם כאן, למרות גודל העיר ולמרות שמאד מסבירים פנים לתיירים, אין דוברי אנגלית ואנחנו שוברים את השינים ויוצאים עם מפה מלאה מוזיאונים. מציצים לזה הנמצא ממול - לכבודו של סרמיינטו. ככל שהבנו מורה ואיש רוח. דודי עשה לו כבוד
עם המפה של היקבים ובתי הבד המייצרים שמן זית יוצאים לטייל באזור. מפני שעוד מוקדם ויהיה קשה לשתות יין מתחילים עם בית הבד הכי ותיק שראינו. אפילו הדרך אליו מאד ירוקה ויפה
איש נחמד מקבל את פנינו ולמרות שאנחנו כמו תמיד, האורחים היחידים, הוא לא מתעצל ועושה לנו סיור מלא שמתחיל בכניסה היפה, המעוצבת בסגנון ארגנטינאי אצילי
מכאן, לתאור התהליך שלמעשה אנחנו מכירים היטב מהארץ, רק שכאן זה נראה לנו הרבה יותר ותיק
תחילה העברה והכתישה
בהמשך הכבישה הקרה
אחריה השיקוע
ואחרון חביב הטעימות. כמובן שהכל בספרדית שוטפת. מזל שאנחנו גם מכירים את התהליך וגם מצליחים לדלות מילים כדי להפגין הבנה ושיתוף פעולה
בסוף הסיור, אחרי שגם קנינו קצת שמן זית שתמיד חסר לנו וזיתים טעימים במיוחד, הצטרפה גם האשה ושניהם התרגשו לגלות שאנחנו מישראל. הצלחנו להעביר קצת סיפורים ולהחליף חוויות, יופי של מפגש
עוד מבט על הגינה הנחמדה בכניסה, אני מתפאלת מהממטרה, דודי כמובן צוחק עליה וממשיכים
עדיין מוקדם ולא בא טוב יין אז ממשיכים לטייל באזור. לפי המפה יש פה שני אגמים ואנחנו מכוונים ליותר גדול. הדרך לוקחת בין עיירות קטנות ויוצאת לשטח מדברי שמזכיר את סדום. גבעות נמוכות וחרוצות
בסוף מצליחים להתקרב לאגם ולצפות עליו. באמת משהו ענק. לשנינו עולה בראש כנרת למרות שקשה לדמיין את הכנרת בסדום
כשמתקרבים יותר, רואים שמדובר באתר נופש פרטי. מהשלטים הבנו שיש הרבה כאלה סביב האגם עם המון אפשרויות בילוי אלא שעכשיו לא העונה ואין כאן נפש חיה
העיר הבאה היא מנדוסה אבל בחרנו להתחיל בשכנה היותר Maipu קטנה ופחות מוכרת מאיפו
מתמקמים ביחידה המאד מיוחדת שבחרנו, בלי לדעת הרבה, דרך הבוקינג. מדובר בשכונת יוקרה סגורה, מקבלים רשות לעבור בשער עם שומר רק אחרי שהזדהנו ובתשובה לשאלה איפה הקבלה? מופנים לאחד הבתים. בחורה נחמדה (העובדת) מקבלת את פנינו בחיוך ענק ויורה מלא שאלות והסברים. יותר מאוחר מגיעה בעלת הבית, דוברת אנגלית לשמחתנו. היא מספרת שאחרי שהילדים גדלו החליטו לעשות עסק ולבנות צימר צמוד לביתם, לכן חשוב לה כל כך להכיר את האורחים וכך היה - הכרנו ואף ביקשו שנשמור על קשר. יותר מאוחר יצאנו להסתובב בעיר, יופי של כיכר מרכזית
עם בניין עיריה
וכנסיה גדולה, הכל ככתוב, ומאד מושקע
משם ליקב מומלץ, ותיק ומפואר שנותן לטעום בנדיבות ואחרי הכוס השלישית הראש כבר לא לגמרי מחובר ואנחנו מתנדנדים לעבר המוזיאון שלהם
ראשונה והכי מרשימה היא העגלה שהיתה רתומה לסוס ובאיזה שהוא אופן עשתה את עבודת הכבישה
לידה, מיני מיכלים ומחרשות
בסוף הדליז'אנס שהוביל
היו עוד המון כלים ומכשירים אבל מספיק ומחפשים קפה, לסדר את הראש, אז תמונה כללית ועוזבים
בערב יוצאים להליכה קטנה, אולי נמצא משהו מעניין לארוחת הבוקר של מחר. מתפלאים איך הרחוב חשוך והאין מדרכה כולו מהמורות - לא נעים. בפינה הרחוקה של הרחוב רואים אור ואנשים אז ברור שנתקרב, אולי מסעדה. לא מסעדה, קצביה גדולה. לוקחים מספר בתור ונהנים מהחוויה. הארגנטינאים ידועים כאוהבי בשר ופה רואים את זה חד משמעית. נתחי בשר ענקיים נקנים פה כאילו היו רבע עוף. אנחנו מסתפקים בקצת פרשוטו עסיסי וחוזרים לצימר. מחר מנדוסה, בירת האזור
למחרת, אחרי שהמארחות שלנו לא ויתרו על פרידה נרגשת, יוצאים למנדוסה. ידענו שקרוב ובכל זאת הופתענו. 20 דקות ואנחנו בעיר, עוד כמה דקות במלון הנחמד שנמצא ממש במרכז העיר ועוד חצי שעה וכבר מסתובבים בכיכר הקרובה
בהתחלה חשבנו שזאת הכיכר המרכזית אבל יותר מאוחר הבנו שיש הרבה כאלה והמרכזית היא הרבה יותר גדולה
וגם זאת מאד יפה אז לא חוסכים תמונות
אחרי לשכת המידע הולכים לחפש את מוזיאון הרחוב שקראתי עליו. כתבו שיש פסלים לאורך הרחוב אז חצינו את כל העיר (כמעט) ומצאנו רק פסל אחד
לעומת זאת, כשכבר לגמרי התייאשתי ממוזיאון הרחוב, מצאנו את שוק הפשפשים שגם רציתי לראות. המצחיק היה שגברת לשכת מידע כמעט התעלפה כשניסיתי לתרגם פשפשים. היא ממש נשבעה ש"אצלנו אין פשפשים". הבנתי שיש לה שורשים בפולניה, צחקתי וויתרתי - איזה כיף למצוא בכל זאת
קרועים ממדידת העיר לאורכה ולרוחבה הולכים לנוח. בערב יש ארוחה עם הופעה. כבר הספקנו ללמוד שבדרום אמריקה ארוחת ערב לא מתחילה לפי 9.30 ובעצם הקהל מגיע ונעשה שמח רק אחרי 10:30
אצלנו, לפי שעון דודי, צריך להיות עשר דקות לפני אז מגיעים ראשונים. מלצרית נחמדה, דוברת אנגלית מסבירה היטב על התפריט המיוחד. זורמים איתה ועם יין מנדוסאי אקסלוסיבי, הרקדנים נכנסים ויש התרגשות באולם
אחריהם הזמרת עם הלהקה
והכי שמח שהחבורה כולה שרה ורוקדת
נפרדים יפה מכל החבורה
ומתרגשים מאד למצוא את דגל ישראל מתנוסס בין שאר האומות. בכלל, קצת מפליא - כבר יותר מחודש אנחנו מסתובבים בין צ'ילה לארגנטינה ולא פגשנו ישראלים בכלל
בבוקר מצליחים לארגן לעצמנו ארוחת בוקר ישראלית ראויה. עם ירקות וחביתה, קפה וגבינות וזה עושה ממש שמח. מתקשים להבין למה, אבל כאן לא אוכלים ארוחת בוקר. מסתפקים בקפה עם עוגה או פרוסת לחם. לנו לא מתאים
הבילוי היום הוא עם אוטובוס התיירים שעושה סיבוב בעיר. לוקח לנו הרבה זמן ושאלות כדי למצוא את התחנה הקרובה למלון, אז פיספסנו את האוטובוס שתכננו וצריך לחכות שעה לבא. התחנה ליד בנין העיריה אז עושה סיבוב קטן לידו - נראה שהעתיקו מתל אביב או להיפך, אבל הוסיפו ציורים
כשסופסוף מגיע האוטובוס, הגברת מדריכה אומרת לא לעלות ולחכות עוד שעה. לא ממש מבינים מה היא אומרת אבל מתעקשים לעלות. למזלנו! התברר שהיא ניסתה להסביר שאין מקום לשבת אבל זה בכלל לא משנה כי בתחנה הבאה מתפנה מקום והכל מסתדר. העניין הוא רק שהסיבוב הזה לא באמת נחמד ו/או מעניין. רואים את מרכז הקניות - מצחיק למצוא את וולמרט כאן
גשר יפה להולכי רגל
ואת הרחובות המוצלים. אין רחוב בלי עצי ענק משני צדדיו
יפה מנדוסה, בהחלט יפה - עיר מודרנית שנבנתה מחדש אחרי רעידת אדמה. שדרות רחבות, הרבה כיכרות מגוננות ומטופחות
אבל... הרמקול של המדריכה צועק, התרגום לא עובד ולא כיף בכלל אז החלטנו להגיע עד לגבעת גלוריה ולנטוש. השער של פארק הגבעה יפה ומכובד
ומטפסים לגבעה המשקיפה על העיר
בפסגת הגבעה יש אנדרטה לעיר שנחרבה
בדרך המפותלת והצרה למטה משקיפים גם על האצטדיון העירוני
ונפרדים מהאוטובוס המאכזב הזה
ירדנו בכיכר העצמאות, ובלשון המקום - פלאסה אינדפנדנסיה והלכנו שוב לראות, כדי להבין, את הפסל המואר שראינו אתמול ומצאנו שגם הוא אנדרטה
עם זה למעשה נפרדים ממנדוסה היפה, השמחה והעשירה, מחר חוזרים לארגנטינה
Comments
Post a Comment