האי צ'ילואה - Chiloe

בדרך הארוכה לצ'ילואה, עצרנו לחניית לילה בעיר בגדולה פורט מונט, ולפי לונלי עיר פועלים מחוספסת. מהחלון של המלון שבחרנו, שבקושי מצליחים להכנס בגלל השיפועים והצפיפות, רואים בעיקר גשם. כל כך הרבה גשם היה היום שאין בכלל חשק לצאת

 בבוקר, עם השמש הזורחת זה כבר נראה הרבה יותר טוב

 החלטנו לא להתעכב בעיר אבל השמועה מדברת על שוק דגים אטרקטיבי ועל דברים כאלה לא מוותרים. מתחילים עם מבט על הנמל - נגיד נמל

כמה סירות מונחות על החול ואחת שטה לאנשהו 

                                                     

ומיד עוברים לדברים האמיתיים. זה לא גלידה. סוגים שונים של סביצ'ה עם מבחר של כל פירות הים שאפשר לדמיין. חלק אנחנו אפילו לא מכירים

 כמובן שאחד עובר אלינו. רק אחד כי היינו שבעים, בדיוק אחרי ארוחת בוקר

 וממשיכים להסתובב קצת - מעניין ויפה 

בתוך השוק יש, כמובן, את כל סוגי השרצים בכל גודל וצורה שאפשר לדמיין

                       

 ואפילו רחוב אחד של סריגים ועור שנראה במיוחד לתיירים

                                                                                                              עושים קניה של כל מני מעושנים לרבות צדפות שאורזים לנו יפה בואקום, קצת ירקות שיהיה על יד, ואפילו קוביה יצוקה של אצות שעוד לא יודעים מה עושים איתה. עוד קצת מסתובבים כי מעניינים האנשים וההתנהלות וחוזרים לכביש. 50 קטנים ועולים למעבורת. כזאת כמו אוטובוס, מתמלא ונוסעים 

 אין הרבה מה לראות, בעיקר ים 

 עם המון רוח

 והופ, כבר בצ'ילואה. אי ענק שתושביו מתפרנסים בעיקר מהדיג ומחקלאות זעירה ובתקופה האחרונה נוספה גם התיירות ובענק. אין סוף מקומות אירוח לתיירים

כרגיל, היתה רק תוכנית מסגרת, בלי הרבה פרטים. ידענו שיש שלושה דברים שעושים בצ'ילואה: רואים כנסיות עתיקות, בתים על קלונסאות בים ואוכלים קוראנטו. בחרנו לנו יופי של בקתה במרכז האי, ליד העיר קאסטרו (לא חנות הבגדים) לשלושה ימים. ירדנו מהמעבורת בשעת צהרים מוקדמת והחלטנו להתחיל לטייל מה שאומר נסיעה מזרחה עד הקצה. עוברים את העיר היפה אנקוד וממשיכים מזרחה. מחפשים מקום לעצירת ריענון וכלום. רואים כפר דייגים נחמד ועוצרים לצלם

                                                      

 מאד מפתיע לראות שלט אזהרה מצונמי שתלוי בכניסה למסעדה והיא אפילו פתוחה

שמחים מתיישבים להזמין את מה שאנחנו יודעים להזמין בצ'ילה - סביצ'ה ואז אני מגדילה ראש ושואלת אם יש קוראנטו. לוקח קצת זמן עד האשה הנחמדה מצליחה להבין את הקישקוש שיוצא לי מהפה ואז בהתלהבות גדולה היא אומרת כן, כן, כן בואי תראי וזה מה שאני רואה 

 מדובר במאכל מיוחד של דייגי האי. מיקס של בשר, עוף, ערמות של פירות ים, תפ"א וסוג מיוחד של לביבות. את הכל עוטפים בעלים הענקיים שצומחים כאן בכל פינה ומכניסים לאדמה להתבשל על גחלים. מעדן. מקבלים צלחת ענקית ומתמוגגים שנינו. מזל שהזמנו רק מנה אחת

 כשיצאנו ראינו את השלט המזמין למאכל המפואר והטעים הזה וגם נתנו כבוד למסעדה שעשתה לנו טוב
   אפשר לסכם - המשימה הראשונה בצ'ילואה הושלמה

 

 ממשיכים מזרחה וקצת צפונה. יש המון נחלים/נהרות. על גשר אחד פגשנו חבר יפה ומיוחד 

 בשביל לא ללכת לאיבוד שמנו את המגדלור שבקצה האי על וויז. מתקרבים אליו והנופים משוגעים

  

 הגענו למגדלור. הכל מגודר ומסודר נראה כמו בסיס צבאי, עם שלט גדול בכניסה - ארמאדה דה צ'ילה. חוששים להכנס, שואלים את האיש במדים שבא לקראתנו אם אפשר להכנס והוא מזמין במאור פנים. כשאמרנו ישראל, גדל החיוך וקבלנו סיור פרטי מודרך, עם ההיסטוריה של המקום שנבנה ב-1859 וסיפור המשפחה הפרטית כי הם חיים  כאן לבד - הוא, האשה והילדה

 הבחור ליווה אותנו עד לקומה העליונה של המגדל 

                  

מכאן הנופים בכלל... רואים את הגלים מתנגשים משני הצדדים

                                              

קצין הארמדה, פיליפה האדיב, מתעקש לצלם אותנו עם כל המגדל, אנחנו משאירים לו מזכרת קטנה מירושלים ונפרדים לשלום

 שעה וקצת נסיעה לאורך האי, עוברים את קאסטרו ומגיעים לבקתה המצויינת שהזמנו 

               

 אתר נחמד הממוקם בתוך יער מעל נהר שוצף. דבר ראשון יוצאים לסיור להכרת הבסיס. שבילי עץ מסודרים לוקחים אותנו למפל

 גשר תלוי מוביל לאורך הנהר והוא באמת יפה ואפילו גדול 

             

למחרת בבוקר יש ארוחה מצויינת עם כל מה שקנינו בשוק והדגש היה על החביתה עם אצות הים. יצא ממש מוצלח ומזה מרגישים טובות עם המחשבה על הבריאות

היום מתרכזים המשימה השניה - סיור כנסיות. מלונלי למדנו שיש כמאה וארבעים כנסיות באי, רובן ממש עתיקות וחלקן הוכרזו כאתרים לשימור ע"י אונסק"ו. יוצאים לדרך ומתחילים לספור

             

כל כנסיה והכפר הקטן שלה

                         

                                              

כל אחת והסיפור המיוחד שלה. לצערנו הכל סגור עם גדר ומנעול ורק ליד זאת היה שלט שמספר שהוקמה ב 1877

            

הכפר של הכנסיה הזאת היה ממש נחמד, כפר דייגים אמיתי - שווה סיבוב

חוזרים לכנסיות והן יפות ומעניינות. חבל שאין את הסיפור שמאחורי

                     

ואחרונות חביבות, הראשונה מהעיר הגדולה קסטרו והיא באמת היתה הכי גדולה וגם גילינו שהיא לכבוד ידידנו סאן פרנסיסקו, ולידה עוד אחת שפשוט היתה יפה

     

יש עוד המון אבל הספיק לנו וחוזרים לבקתתנו הנעימה דרך הנופים היפים של האי שבשעות אחר הצהרים, עם השמש שיוצאת, הם יפים עוד יותר

                                       

ראיתי איש מוליך את החזיר לשוק והתלהבתי, לא ברור ממה וליד אחת הכניסיות ראינו איש שבדיוק תפס אוקטופוס וגם הסביר לנו כמה הוא יהיה טעים עם לימון ומיונז. לא הסכמנו אבל נראה מעניין

 

היום השלישי והאחרון באי מוקדש לטיול בפארק הלאומי צ'ילואה. יורד גשם ואנחנו בספק אם אפשר יהיה לטייל, אבל חצי שעת נסיעה מוכנים להקדיש לספק 

לקח כמעט כפול בגלל העבודות בכביש. התפאלנו מהפועלים הלובשים חליפות לבנות כדי לפזר ידנית (לפני המכבש) את האספלט. בכלל, בצ'ילה כל הזמן עובדים בכבישים, הכבישים ברמה ובמצב מצויין, מה שעושה הצדקה לכסף שגובים. כל הכבישים הראשיים הם כבישי אגרה

הגענו לפארק, הגשם הפסיק ואחרי הסבר קצר של הרנג'ר שלשמחתנו התאמץ מאד על האנגלית, מתחילים לטייל. נקודת התצפית הראשונה על הים מעניינת משתי סיבות. הראשונה המפלצות והדמויות המכושפות המוצגות כהסבר לנוף    

          

והשניה היא שמצד אחד הכל אפור ונראה גשם מרחוק
                           
מצד שני השמש כבר מציצה בין העננים ועושה רושם שיהיה בסדר

מתחילים את הטיול עם עצים שנראים כמו קטלב אבל הסבירו שזה משהו אחר שנעשה בהמשך שחור ומשמש לרהיטים. אחריהם באים הפרחים האדומים הקטנטנים שנראים כמו גביעים. שמנו אליהם לב בגלל שמופיעים על כל השלטים כסמל לפריחה

יש כמובן את הצמח עם העלים הענקיים, שמכסה את כל הדרום. חוץ מזה שאיתו מכינים את מאכל הקוראנטו, גבעוליו משמשים לאכילה

צועדים את השביל היפה בתוך החורש, לרוב מאד מסודר

  

עוד פרחים/פירות אופיינים

 

לפעמים זה נראה ממש ג'ונגל, אבל בקטן

 

סיימנו עם הפארק ומצאנו דרך שלוקחת לדיונות לחוף הים. היו שם המון סייחים עם הסוסות - מאד נחמד

 

עברנו דרך גשר שהמראה שלו לוקח את החשק לעבור עליו - מדאיג משהו. בכל זאת עברנו, דרך כפר הדייגים הקטנטן

והגענו לחוף. רוח חזקה, הים סוער וממש יפה

                                                     

גם וולפי שיכול לנסוע בכיף על החול המהודק, מאד נהנה

אי אפשר לדלג על הקפה הקטן עם איזה אמפנדה ליד שנעשה עוד יותר טעים כשצפור קטנה מצטרפת למסיבה

 

המשימה האחרונה שנשארה לנו היא הבתים על העמודים. ראינו אותם מרחוק כל פעם שחצינו את קסטרו. עכשיו נקדיש להם תשומת לב מיוחדת. מצליחה להשתחל בין הבתים בזכות אחד שמשפצים והפועל מסכים לי לעבור

מדהים איך שמהצד השני של הבתים האלה, צד הרחוב, הם נראים לגמרי רגילים והחיים שם מתנהלים דומה לכל רחוב אחר, עם המכוניות, ילדים משחקים וכו'. שוב עלינו למרכז העיר משם אפשר לצלם תמונה יותר כללית של הבתים האלה

                                                      

הלכנו למרכז העיר, כמו שאנחנו מכירים כבר כל כך טוב. פלאסה אראמס - הכיכר המרכזית של כל עיר, ובקסטרו יפה במיוחד

גם היום יום ראשון, אנשים מאד אהבים לצאת לכיכר בשעות אחה"צ המאוחרות ונעשה ממש שמח

 

היתה הפגנה של מאפוצ'י. שמענו כמה נואמים, מבינים רק 20% ועדיין, האשה הזאת שדברה שם מכל הלב על הקיפוח והדחיה, הצליחה לרגש. והאיש שלידנו מחזק ותומך

 

בדרך חזרה עוצרים על ה"טיילת" של קאסטרו לטובת הברבורים שחורי הצואר. משהו מיוחד שככל שראינו, נמצא רק בצ'ילואה

                                               

יורדים להסתובב קצת על החוף הבוצי וחלקלק בגלל השפל

         

יש גם עופות אחרים יפים ומעניינים שנהנהים משעת השפל

עוד מבט על הנוף המיוחד של צ'ילואה, בשעות שהשמש יורדת והעולם נצבע בזהב

ונפרדים מהאי. מחר מתוכננים להגיע למעבורת שתקח אותנו לתחילת הקארטרה וזה אומר עוד שתי מעבורות קטנות בדרך. אמנם רצינו עוד להספיק את פארק הפינגווינים בדרך צפונה אבל גברת וויז אמרה שיש המון נסיעה וויתרנו. הבטיחו הרבה פנגווינים בהמשך