סאלטה - Salta
עוזבים את מאימארה על כביש 9. דודי מבקש מוויז בלי כבישי אגרה ואנחנו מוצאים את עצמנו מתפתלים על כביש צר. פתאום הכל ירוק, מלא שרכים ועצים גבוהים - הפוך לגמרי מההרים הקרחים והצבעונים שבילינו בהם את הימים האחרונים
הכביש כל כך צר שצריך לתת כבוד לרכב הבא ממול ובקושי מרשים לעצמנו לעצור בצד כדי לצלם את הערוצים העמוקים והירוקים
עצרנו גם לטובת עוף טורף שחנה על עמוד בפוזה יפה. בקושי רואים כי כשהתקרבתי הוא ברח, נשארה רק התמונה מרחוק
סאלטה מקבלת את פנינו עם ארמדיל ענק שלא עמדנו על הקשר
מתארגנים על המלון שלנו שנמצא שני בלוקים ממרכז העיר, מה שאומר שהרחובות צרים, חד סטריים וכדי להכנס לחניה עם וולפי הגדול צריך לעצור את התנועה. הכל מסתדר עם הנהג החברמן שלנו ויוצאים לסיבוב ראשון בעיר
לונלי מגדיר את סלטה כעיר יפהפיה ותוססת שצריך להקדיש לה כמה ימים וכך עשינו אבל.... ברושם הראשון לא מבינים על מה הוא המליץ. העיר מתה, מעט אנשים בחוץ ובאור השמש החזק הכל נראה שבור ומוזנח
מסתפקים בסיבוב קצר, מחליטים לחזור לנוח ולצאת שוב בערב. עכשיו הרושם המתקבל הוא הפוך לחלוטין. המרכז שוקק חיים, חנויות פתוחות עד מאוחר ובאמת כיף ואפילו בטוח להסתובב, לפחדנים כמונו שנזהרים עכשיו בפושרים
בכל פינה יש שרים ורוקדים, קוסמים וסתם מוכרי צעצועים מאירים ומרעישים
סיבוב בפלאסה המרכזית היפה. הכל מואר ונראה נהדר, מה שבשבילנו הוא שיעור כי כשמחפשים מקום לישון ורואים תמונות של מלון מואר בלילה עולה השאלה למה מצלמים דוקא בחושך? בסלטה קבלנו את התשובה
עצירה לטובת האיגלסיה המפוארת. בפנים עוד יותר יפה אבל אסור לצלם
ומתיישבים לארוחת ערב. אוכל קל ובירה כי כאמור עוד לא ממש מסתדרים עם תפריט והחגיגה נמשכת
בבוקר, מתעוררים מוקדם יחסית ונהנים מהמראות סביב. מחלון המטבח אפשר לראות כנסיה גדולה, לא זאת שבמרכז - יש הרבה
ומהמרפסת, רואים עיר שקרני שמש ראשונות מאירות עליה - יפה
ארוחת בוקר של המלון, (ממליצה לוותר, חוץ מעוגות ולחם אין מה לאכול. גם בארגנטינה לא מביאים את הירקות לצלחת) וחוזרים לעיר. מתחילים מסידורים - צריך להחליף כסף, צריך דואר לשלוח גלויות לנכדים וצריך מרכז מידע שיוסיפו לנו קצת על לונלי. על הדרך פוגשים את שוטר המקוף. איזה עמדה נהדרת יש לו. בכלל יש המון שוטרים כמעט בכל פינה והרבה נקודות ביקורת בכבישים
הכיכר המרכזית מהפינה השניה
התחלנו את הטיול של היום - סיבוב בעוד כנסיה, אמרנו כבר, יש הרבה
בעצם חוצים את כל העיר, מה שכולל פארק גדול מאד
עכשיו אנחנו על הקרונית. השומר הנחמד המליץ לנו לחכות לקרונית האדומה כי בה יש חלונות - גם לא מתבשלים וגם אפשר לצלם. הנה עולים ורואים את העיר הנחמדה הזאת מלמעלה, גדולה בשטח ומוקפת הרים
רגע לפני הפסגה, יש קדוש שמברך
למעלה מאד מסודר ויפה עם מסלול שמאפשר לראות הכל מסביב. הכל מלא מים, מפלים ומזרקות, נעים להסתובב
אנחנו ממהרים כי לא נשאר הרבה זמן עד הקרונית האחרונה ובכלל לא נשאר כוח לרדת את כל זה ברגל. עוד תמונה עם הנוף
וירדנו. עכשיו ממהרים למוזיאון לאומנות דרום אמריקאית עתיקה. להפתעתנו, הדלת סגורה ויש שלט שהיום המוזיאון יסגר בשבע במקום בשמונה. ההפתעה היתה כפולה כי השלט לא היה בצהרים כשהגענו לכאן אז מצלצלת והדלת נפתחת. המדריך של המוזיאון מסביר שיש לו היום רופא שיניים ולכן סוגר מוקדם אבל אנחנו מוזמנים לעשות סיבוב קצר
המוזיאון יפה מאד מאד. יש תכשיטים נהדרים, עבודות רקמה, ציורים מקסימים ועוד ועוד אבל האיש, שצריך להספיק את כל מה שיש לו להגיד ברבע זמן, טוחן לנו את המוח. פשוט לא נותן להנות
הכי הוא מתרגש ומבקש מאיתנו לספר לכל החברים שלנו על תמונות של מלאכים שיש להם נשק. שלוש קומות היינו צריכים לשמוע את ההסבר הזה לקראת ההפתעה עצמה - קטונתי
לסיום היום היפה הזה הולכים לרחוב האומנים, קטע רחוב שכולו מסעדות ענקיות שבהם יש מופעי פולקלור של שירה וריקודים
הגענו מוקדם. לוקח זמן ללמוד שדרום אמריקה ארוחת ערב מתחילה בתשע והחגיגות רק אחרי עשר וחצי
אז קצת מסתובבים להתרשם מהרחוב ולנסות להבין איפה תהיה ההופעה הכי מרשימה
מתיישבים לבירה כדי להעביר שעה עד שאפשר יהיה להכנס פנימה
לאט לאט מחשיך והרחוב מקבל את פניו האמיתיים
בפנים מתחיל הטבח לעבוד על הגחלים והבשר
כשמתחילים את הופעת השירה אנחנו נכנסים פנימה
Comments
Post a Comment