פוקון וסביבותיה - Pucon

פוקון נחשבה לאטרקציה עוד משלב התוכניות, כנראה בזכות כל הסיפורים ששמענו. אז היה ברור שכאן מקדישים יותר ומבחינתנו 4 לילות הם המון

אז הגענו לפוקון. יורד גשם והעננים בגובה הבתים, חורף ממש. ישר לחומוסיה של טל שממוקמת במקום מרכזי מאד יפה

 

 באמת כיף גדול ומיוחד. קודם כל טל, כל כך נחמד, כל כך עוזר. ככה, בעבודה במסעדה, תוך כדי שהוא מגיש פלאפל טרי לארבעה ישראלים (פעם ראשונה שפגשנו ישראלים) יושב איתנו, מסביר מה כדאי לעשות באזור ומחליפים חוויות על טיולים בעולם. אז תודה ענקית לטל וגם לאילת שעשתה את הקישור 

אכלנו חומוס ומרק הכי בית שיש ונבנתה התוכנית אבל לפני הכל צריך להתארגן בצימר שסידרנו לעצמנו. בקתת שלושה חדרים (החדר של הילדים נשאר סגור) דבוקה לצלע ההר, בתוך היער, בין פוקון לוויאריקה. קר והכל רטוב, אז בעל הבית שמתאמץ לדבר אנגלית, מלמד אותנו דבר ראשון להדליק את האח. מחממים את הבית על עצים ואת המים עם גז. כשהאש מתחילה לפזז באח, רצים עוד לעשות קניות כדי שלא נשאר רעבים ביער. עכשיו הכל טוב ואפשר להתרווח

  

בחוץ אי אפשר לשבת כי יורד גשם אבל נחמד להסתכל  

 היום הראשון מוקדש לטיול מפלים. השמש זורחת, עדיין קצת מעונן אבל פתאום מופיע לפנינו הר הגעש המושלג שהוא הסמל של פוקון. אתמול הוא היה לגמרי מוסתר

                          

זהו הר הגעש הפעיל הגבוה ביותר בצ'ילה. טל סיפר שבשנת 2015 הוא התפרץ והיה להם ממש קשה בעיקר בגלל הפיח והעשן

עכשיו הכל נראה רחוץ ופורח ויש המון מפלים באזור פוקון, אין  סיכוי שנזכור את שמם אבל מזה כיף לראות. המפל הראשון כרוך בכניסה לפארק, הראנג'ר עוד לא התעורר אז פשוט נכנסים ועולים על המסלול שכולו מרוצף עץ
         
                       כל הזמן שומעים את הנחל/נהר לידנו אבל לא רואים בגלל החורש הצפוף עד שפתאום הוא מופיע

ובעמדה יותר טובה רואים אפילו משהו שאפשר להגדיר מפל

והוא שוצף וקוצף ועושה שמח

כשאנחנו עוזבים בדיוק מגיע הראנג'ר, נכנס לבודקה וצועק אחרינו שנבוא לשלם. לא מגיע לו אבל לא עושים בעיות ומנצלים את ההזדמנות לקצת הדרכה לגבי הסביבה. מתקדמים לפי ההדרכה, נסיעה של 20 דקות ועוד שביל מעץ והמפל הבא לפנינו

בכניסה כתוב שיש גם בריכה כחולה. מחפשים קצת ומתברר שממש קרוב. הולכים טיפה לאורך הנהר

ומגיעים לבריכה שנשפכים אליה המפלים משני הצדדים, מענין איך היא לא גולשת

באמת כחולה

ומאד יפה מסביב

ממשיכים לנסוע לחפש עוד מפלים לפי ההמלצות של הראנג'ר אבל מוצאים את אגם קאבורגה

תכננו צהרים בעיירה קאבורגה אבל נראה נחמד על שפת האגם אז מתיישבים

כשיוצאים מהמסעדה השמים כבר לגמרי נקיים ורואים את ההר במלוא הדרו. אפילו רואים את הקיטור/העשן שעולה מהלוע

 

 ממשיכים לשוטט לפי המפה ומגיעים לפארק הלאומי עם huerquehue  השם המסובך 

הדרך מתפתלת, עולה ויורדת בסיבובים תלולים. עוד הזדמנות לברך שיש לנו רכב שטח, ומגיעים לאגם. לא גדול אבל יפה כזה עם ההרים המקיפים ושלג בפסגה

                                               

כמה כחול, עושה חשק פשוט להזרק ולהסתלבט

             

היתה גם ציפור יפה והיה גם קפה בחברת בעל האכסניה שזרוקה שם בקצה העולם. הוא הסביר לנו שאם נלך 5 שעות נגיע לברכות מאד יפות ומיוחדות. זקנים שכמונו, תירצנו שכבר מאוחר וויתרנו

בדרך חזרה אפשר עוד לתפוס מבט מלמעלה על העמק מהצד השני

נכנסים שוב לפוקון להזמין טיול להכרת תרבות המאפוצ'י. השבט שחי כאן לפני הספרדים ומרוויחים קרנבל קטן. לא ממש הבנו מה הסיפור אבל נראה כמו מצעד של תלמידי בתי הספר בתלבושות עמים. היה ממש שמח, עם הרבה מוסיקה ורעש, אולי אצליח פעם להעלות גם את הסרטון
                             
 

היום השני באזור פוקון - סיור להכרת שבט המאפוצ'י
השכמה זריזה, הנהג כבר מחכה לנו, מתנצל שלא יודע אנגלית ומבטיח שהמדריך כן. את המדריך אוספים בפוקון וממשיכים מזרחה תוך כדי שמתברר שאין עוד מטיילים, הרווחנו טיול פרטי. עצירה ראשונה ליד גשר ומקבלים את ההרצאה הראשונה. כיצד המאפוצ'ים נלחמו בספרדים ואף הביסו אותם

 עצירה שניה לטובת ארוחת בוקר. ראשית צריך להצליח להכנס - זה נראה שאין שם נפש חיה. אחרי שהנהג קצת קורא וצועק הוא מוצא שלט שהאורחים מתבקשים לצעוק כדי שמישהו יפתח את השער

אחרי כמה דקות ארוכות גברת נחמדה פותחת לנו ומזמינה להתיישב בחדרון קטן וחמוד עם שני שולחנות. יש גם תנור יפה ואנחנו לומדים איך מפעילים אותו עם העצים. גם מבשלים, גם אופים וגם מחממים את הבית. לא בטוחה שהיה כזה למפוצ'י לפני כמה מאות שנים אבל אולי
            
בצד השני יש מתלה עליו מסודרים הכובעים שכל אחד מצביע על מעמדו של בעליו

תיכף התחפשתי לראש המשפחה וקבלנו הסבר איך בעלת הבית מכנסת את המשפחה, עם התוף המיוחד, כשצריך
             
הנה הגיעה ארוחת הבוקר - חביתה עם פירות חתוכים ואפילו בגט. חייכנו בעניין האוטנטיות ואכלנו לתאבון

יצאנו החוצה וראינו שמדובר בחווה קטנה ונחמדה שדבוקה לצלע ההר מעל ואדי מאד עמוק 

נפרדנו מהגברת והמשכנו בסיורנו והנה מגיעים לעוד גשר, כנראה יותר ישן, על אותו הנהר

לנו הוא מזכיר את נפאל

והנהר יפה תמיד

  

עוצרים לא רחוק מבקתה מפוצ'ית. השער נעול אז לא נכנסים

ממשיכים לאגם קטנטן ויוצאים להליכה קצרה סביבו

 

מתוודעים לציפור הצ'יליאנית שמשמיעה קולות של צופר משאית. היא לא גדולה, קצת יותר קטנה מתרנגולת, ופה ראינו אותה מקננת

הנהג מאד משקיע בצילומים ומנסה לתפוס אותנו עם כל הקיר/צוק שמקיף את האגם וגם עם האגם

 

מכאן לארוחת צהרים שהיתה אמורה, גם היא, להיות אוטנטית אך התכנסה לעוף עם פירה. המקום מאד חמוד, על שפת הנהר

ובאופן לא מפתיע גם כאן יש גשר

שמשרת את תושבי הכפר שמצדו השני, אולי מאפוצ'ים

עולים להרים שם פוגשים את העצים המיוחדים שפירותיהם הם מרכיב חשוב באוכל של המאפוצ'י. מכינים ממנו לחם ועוד

למדנו שעץ כזה גדל בערך סנטימטר בשנה אז מבט על העצים האלה מלמד שהם בני מאות שנים 

 

עוד מבט על הפסגות המושלגות שתמיד יפה וחוזרים לבקתתנו בתחושת אי נוחות מסויימת - איפה היה הסיור המאפוצ'י 

היום השלישי באזור פוקון מוקדש למעיינות החמים. יש המון, יותר מעשר, והיה לא פשוט לבחור. בסופו של דבר בחרנו באתר חיאומטריקה, למרות שהוא במרחק של שעה נסיעה וכנראה יותר יקר אבל לדעת כולם, הטוב ביותר. אין מה למהר בבוקר, שום דבר לא נפתח בדרום אמריקה לפני עשר, בטח לא ביום ראשון. אז קמים בנחת, יוצאים לדרך ומחפשים מקום לארוחת בוקר בויאריקה. לא קל בכלל, הכל סגור ואין אנשים ברחוב. כשכבר מחליטים להתפשר על תחנת דלק, רואים משהו שנראה פעיל. הולכת, בודקת ויש. שמחה גדולה כי גם לראשונה רואים מבחר עוגות מכובד - אולי זאת תהיה ארוחת הבוקר

אבל אין דאגה, יש מהכל

עוד עיירה נחמדה בדרך שיש לה כמובן כנסיה יפה

וגן יפה ופורח שבמרכזו סוג של מכונת קיטור. דודי מסביר שמפעילים איתה מכונות חקלאיות

 

והנה הגענו לאתר המעיינות החמים. בחוץ 7 מעלות, אנחנו קופאים ולא מבינים איך נצליח להכנס לבגד ים בלי להפוך לארטיק

איכשהו זה קרה והחגיגה התחילה

                     

האתר יפהפה. נמצא בתוך נקיק, מעוצב עם שבילי עץ אדומים, מתחת זורמים המים עם צמחי ריבס עצומים ומשני הצדדים פזורות בריכות אבן שחורה שלכל אחת יש טמפרטורה שונה 

נראה כמו הגיהנום אבל התענוג אדיר. אנחנו כמובן בוחרים את היותר חמות, משהו בין 41 - 43 מעלות. מי זוכר שהיה לו קר

 

נחמד להבין איך מנהלים את הטמפרטורה של המים כשמצד אחד רואים את המעיין של המים החמים הנכנס לברכות בתוך תעלות אבן ומלמטה זורם נהר קררר  - רק צריך להקפיד על הערבוב

                  

פה ושם מכניסים סתם אלמנטים לקישוט ואווירה - יפה

לחזור לבגדים היתה חוויה שמחזירה למציאות הקפואה אבל נכנסנו למסעדה לטובת מרק חם עם כוס קפה טוב והסיכום מתבקש מעצמו, עשר פלוס

בדרך חזרה קצת מהנופים הנחמדים של האזור החקלאי הזה עם מכונת הקיטור המוזרה

והגדיים שפתאום חוצים לנו את הדרך

הבטן מתעוררת כשחולפים על פני דוכן אמפנדות ישר מהטבון. עושים פרסה וקונים ועל הדרך נפתרה חידת מטרת הטבון

האמפנדות לוהטות והמיצים כבר עובדים אז נכנסים למסעדת דגים על הדרך. יופי של דגי טרוטה עם יופי של יין ויופי של סיפורים על המקום וההיסטוריה שלו שבעל המסעדה מאד רוצה לספר לנו וגם להראות לנו סרט בנושא 

חזרנו לבקתה וזהו, מחר נפרדים מפוקון ועוברים שוב לארגנטינה