טאפי דל ואז'ה - Tafi del Valle
עמק טאפי הוא בשבילנו עמק הערפל, אבל זה סוף הסיפור. נתחיל מהדרך אליו. יוצאים מסלטה כשהיעד מלון קטן וחמוד בעיירה טאפי דל ואז'ה. בגלל בילבול קטן ברחובות סאלטה, וויז לוקח אותנו לכביש המהיר ואנחנו בכלל רצינו את הכביש 68 הנחמד העובר בין העיירות הקטנות. כאשר מגלים את הטעות בהתחלה נלחצים כי אנחנו על כביש ארבעה מסלולים עם אי רחב להפרדה. די מהר מתעשתים, מוצאים את הרוטאנדה לחזור ושוב אנחנו בסאלטה מחפשים את הדרך לכביש 68. כאשר מצליחים להגיע אליו, דרך סימטאות לא מזוהות ודרכים של משאיות, מרוצים מאד ומתחילים להנות מהדרך. עוברים כמה עיירות נחמדות
כיכרות שהנהנים העיקריים מהן אלה הסוסים. מה שמבהיר
חד משמעית שאנחנו באזור חקלאי
כשהבטן מתלוננת שלא קיבלה ארוחת בוקר, עוצרים באחת העיירות - לוס קוקואס. משהו על הדרך שיש לו גם מקום חניה
נכנסים ולא מאמינים שהצליח לנו כל כך חמוד
איכשהו במעבר תופסות את עיני מכינות האמפנדות - שתי בחורות צעירות ששקועות במלאכת ההכנה. מסתכלת בהערצה, הלואי עלי ומבקשת רשות לצלם
כל כך יפה ונקי וזריז שצילמתי גם סרט - בטוח שאכין גם לילדי
ארוחת בוקר נחמדה והכי דומה למה שאנחנו אוהבים - חביתה וסלט עם אמפנדות כמובן - גאים מאד שהצלחנו להבין ולהבהיר בספרדית המצחיקה שלנו, וממשיכים עם 68 לתוך ערוץ הקאפאז'אטה. הכל אדום מחורץ ויפהפה
וולפי התלונן שגם הוא רוצה להצטלם על רקע האדום היפה
ממשיכים עם הנהר בירידה וההרים רק נהיים יותר יפים עם הירוק למטה
עכשיו הגיע תור הערוצים החותרים בתוך ההר. בשמחה גדולה מתארגנים להליכה בתוך הערוץ הצר והמרשים ואחרי 200 מ' מגיעים למפל הראשון. מדרגה של 5 מטר שצריך לעבור בשני דילוגים - לא מתאים לסבתות. מתרגזים קצת על החברה להגנת הטבע הארגנטינית שלא סדרה חבלים וסולמות כמו שהיינו מצפים וממשיכים הלאה
עוצרת לרגע ליד דוכני תכשיטים ועבודות העץ החמודות אבל לא קונה - איך נתגלגל עם זה כמה חודשים
יורדים הלאה לאורך הנהר והוא עוד יותר יפה אפילו
והנה עוד ערוץ מזמין להליכה שתעשה טוב לעצמות הזקנות. מתארגנים ומתחילים ללכת ושוב, אחרי 3 דקות הליכה מגיעים לקצה - מעין היכל ענק/ארמון חצוב באבן האדומה
מסיימים את הירידה במורד הערוץ קאפאז'אטה היפה
ומתחברים לכביש 40 המפורסם, עכשיו אנחנו על דרך היין של מחוז סאלטה, ומרוב שחיכינו לה וחששנו שמפספסים נכנסנו ליקב הראשון על הדרך. מרשים מאד מהכניסה
לא מתחילים עם הטעימות כי יש עוד הרבה דרך לנהוג אבל , נהנים ממה שקורה מסביב, חצר הכלים הישנים
מגדל התצפית המשקיף על האזור
עם המראה המטופח של היקב והגפנים המיוחדות שלו. לפי עובי הגזעים של הגפנים החלטנו שהן בנות מאות שנים, לפחות אחת
נכנסים לחצר הפנימית, בדרך לקפה שמגיש המלון של היקב
אחרי היקב הראשון חלפנו על פני כמה וכמה יקבים, הבנו שלא צריך היה להזדרז אבל לאחרים כבר לא נכנסנו. מכביש 40 פנינו לכביש 307 שהתחיל לטפס חזרה להרים ורואים איך מתקרבים לעננים
עוד מטפסים והערפל עוטף אותנו
הכביש מתפתל והולך לאיבוד בתוך הערפל
הטמפרטורה צונחת, פחות מארבע מעלות ואני יוצאת מהאוטו כדי לצלם טלאים חמודים בתוך הערפל
הערפל פשוט מטורף
אבל הנהג החברמן הביא אותנו בשלום לקאסה הנחמדה שהתארחנו בה - ארבעה חדרים בעלי הבית מכירים את כל האורחים שלהם. היה מצב שחשבנו שהאורחים הם משפחה, אוירה מאד נחמדה וחדר לא פחות
יוצאים לסיבוב בעיר להתרשם ולמצוא משהו לארוחת ערב. השעה קרוב לשבע, שעה שנראת לנו בהחלט מתאימה לארוחה שתסגור יום ארוך. אלא שלארגנטינאים יש סדר יום שונה. כאן מסעדות לא נפתחות לפני שמונה וחצי ועיקר הבילוי מתחיל בעשר. למי יש כוח וקיבה בשביל זה? מסתפקים בכמה אמפנדות ומכירים לראשונה את הטאמאל. מנה של כופתאת תפ"א ממולאת בבשר המבושלת כשהיא עטופה בעלי תירס. טעים ביותר. כנראה שגם את זה הילדים יצטרכו לטעום. ככה זה נראה אחרי שהמלצר פתח אותה עבורנו
בבוקר מהמרפסת שלנו רואים שמיכה של ערפל מכסה את העמק, מה שאתמול היה אגם
לאט לאט הערפל נעלם, שמש זורחת ואנחנו יוצאים לטיול סביב לעמק היפה של טאפי. תחילה עוברים את הנהר שבמרכז ומתחילים לטפס
הדרך לוקחת לנקודת תצפית יפה. כנראה שמכאן גם ישו משקיף
כי העמק נראה מכאן באמת נפלא
עוצרים ליד פסל של חנראל חשוב המוצב בכניסה לעוד כפר
ומגיעים למגבנה - או ביותר פשוט, בית חרושת לגבינה
כשהגענו לא ראינו נפש והכל היה סגרו. בקשנו את עזרת הפועלים שעבדו במשק למעלה ואחד מהם ראה שבהסברים לא ילך, כי התיירים האלה לא מבינים כלום, התרצה ורץ להעיר את בעל במגבנה שקבל את פנינו מאד יפה ואף עשה לנו סיור. התחלנו בחצר הפנימית, המובילה למסעדה שבה גם קונים את הגבינות, אז קנינו - יספיק לנו בטח עד שנחזור
אחר כך ראינו את המגבנה, קטנה ולא מאד מתוחכמת
ואז פנינו למחלבה, גם היא קטנה - לעשר פרות בסיבוב
בסוף השקפנו גם על הפרות, כמאה ועשרים חולבות שחיות באחו הגדול המגודר
עוד קצת טיילנו בחווה שהיא מאד מסודרת ומטופחת
אפילו על הקקטוסים הפורחים הספקנו להתענג
נפרדנו יפה ופנינו לחפש את בית המלאכה לצמר. הפנטזיה הפרטית שלי. מתגלגלים בדרך עפר קרבית לפי שילוט ידני לתוך כפר שבכלל לא רואים בו אנשים, עד שרואים את שם מעבר לואדי. אני פשוט לא מאמינה שלדבר כל כך הזוי התכוונו אבל האיש העומד בפתח מנפנף וקורא לנו לבוא. יורדים לואדי ומגיעים את האיש
בהתלהבות רבה הוא מכניס אותנו פנימה. מציע לנו ממרכולתו צעיפי צמר ענקיים, ארוגים פשוט, פשוט. אחר כך הוא מדגים לנו איך אורגים וזה נחמד מאד לראות אותו רוקד בזריזות על הנול הפשוט כל כך
למטה נמצאת הבת, המטפלת בכבשים ושאר חיות הבית
ככה נראה הכפר כשקצת מתרחקים
ממשיכים את הסיבוב וזה שוב בעליה. לא מאמינים אבל עוד פעם הערפל מתנפל עלינו. קילומטר או שנים על דרך העפר המתפתלת בעליה מספיקים כדי להבין שלא מתאים לנו ומסובבים את האף חזרה לעיירה
בדרך למטה פוגשים גאוצ'וס אמיתיים, מתארגנים להובלת הסוסים. המערב הפרוע קטן עליהם. מקוה שגם כאן אצליח להעלות את הסרט
מקנחים את היום בארוחת בשר אסלית ארגנטינאית. אמנם לא אכלנו מתלויים אבל קבלנו בשר על הפלאנצ'ה להתענג. למעשה, פעם ראשונה שאוכלים בשר כראוי לארגנטינה
בבוקר האחרון, לפני שעוזבים, עוד עושים סיבוב במרכז העיירה הנחמדה והצבעונית הזאת
נחמד לראות שגם בפארק העיירה יש סוסים חופשיים שנהנים מהאחו במרכז
בדרכנו דרומה מצליחים סופסוף להגיע גם לאגם הנחמד שנשקף ממרפסת החדר שלנו
נפרדים מעמק טאפי המקסים וממשיכים להדרים. האף מכוון לעיר לה ריוחה
Comments
Post a Comment